מונח שרווח בארצות סקנדינביה, בגרמניה, באנגליה וכן בארצות הברית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא מבטא תפיסה בעיצוב שעלתה במידה רבה כראקציה לסטיילינג של סגנון הסטרימליין שרווח בשנות הארבעים והחמישים. תפיסת העיצוב הטוב דוגלת בעיצוב של צורות המותאמות לאיכות ולפונקציה של המוצר המעוצב, צורות "הגונות" המעוצבות שלא על מנת לאחוז את עיני המשתמשים לשם העלאת המכירות. תפיסת העצוב הטוב קודמה על ידי מוסדות כמו המוזאון לאמנות מודרנית ומועצת העיצוב בלונדון באמצעות פרסום מאמרים, הצגת תערוכות ועריכת הרצאות. מאפייני התפיסה ממשיכים במידה רבה את תפיסת העיצוב המודרניסטית ובמיוחד את הסגנון הבינלאומי. מוצרי חברת בראון הגרמנית והריהוט של צ'רלס וריי אימס נחשבו לדוגמאות מובהקות של "עיצוב טוב".