תפיסה עיצובית ששמה נטבע בראשית שנות השמונים על ידי התאוריטקן ג'ון ניסביט (Naisbitt). תפיסה זו ידועה גם בשם טרנס היי-טק המרמז כי מדובר בראקציה לסגנון ההיי-טק. מעצבים בלונדון, בניו יורק ובלוס אנג'לס (רון ארד, פול לודיק, אלכס לוקדיה, דוד הרץ וקבוצת קונצפלוג (Kunstflug) מדיסלדורף) עשו שימוש בצורה מעוותת בחומרים מן התעשייה, כאילו היו בתהליכי הרס והתפוררות, לעתים בצבעוניות של ניגודים, או בשילוב של עיבוד ידני עם ייצור במכונה. בדרך הטיפול בחומרים, המוצגים בדרגות גימור ובליה שונים, מעוררים המעצבים שאלות הקשורות לבעיית הזמן החולף ולהשלכות שמביאות על העולם הטכנולוגיות המתקדמות. סגנון ההיי-טאץ' שרווח בשנות השמונים ובראשית התשעים של המאה העשרים היה מעין "עיצוב של הצהרות" שמצא את ביטויו בחפצים שאינם מיועדים לתפוצה המונית אלא מיוצרים כפריטים יחידניים.

חזרה לעמוד מילון המונחים הראשי