המונח נטבע בשנות השלושים של המאה העשרים על מנת לתאר את האסתטיקה של התנועה המודרנית. התנועה המודרנית מדגישה את הצורות הפשוטות והשימושיות, את העיצוב נטול העיטור, את יסוד ההפשטה, את הנאמנות לחומר, את דחיית ההיסטוריציזם ואת הפונקציונליות, ומקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. יש היסטוריונים הרואים בסגנון הבינלאומי שלב שני, בשל ומגובש של המודרניזם ששלבו הראשון, שהתגבש החל בראשית המאה העשרים, הגיע לסיומו עם סגירת הבאוהאוס בשנת 1933 והגירתם של המורים בו שלימדו – וולטר גרופיוס, מיז ואן דר רו ואחרים – לאנגליה ולאחר מכן לארצות הברית, מקומות שבהם הפיצו את תורתם.

חזרה לעמוד מילון המונחים הראשי