גריד

סריג, בעברית – רשת קווים (שתי וערב), משמש כבסיס מרכזי לקומפוזיציה. בתקופת הרנסנס השתמשו ברשת ככלי עזר לחישוב זוויות העומק של הפרספקטיבה. הגריד היווה כלי עזר בלבד ולאחר השלמת היצירה הוא לא נראה באופן גלוי בתוכה. הגריד ששימש בתקופת הרנסנס אמצעי לייצוג המציאות הופך באמנות המאה ה-20-21 למציאות המוצגת, לנושא עצמו. אמנים רבים כגון:Sol Le Witt, Vasarelly Victor, Donald Judd, Dan Flavin, Mondrean ,  משתמשים בו כבסיס לקומפוזיציה בעבודותיהם, כאשר כל אחד מוביל אמצעי זה לאמירה אישית שונה.