משמעות המונח במובנו האחד מכוונת ליצירות אמנות שנוצרו על ידי אמנים נטולי הכשרה פורמלית באמנות, אך סגנון נאיבי נמצא גם אצל אמנים שהוכשרו לאמנות כצורת ביטוי מכוונת. המונח מכוון באופן מיוחד לאמנים שפעלו בראשית המאה העשרים, כמו המוכס רוסו (Rousseau) (ראה למשל "החלום" של רוסו) שציוריו מאופיינים בסגנון ילדותי תמים בצבעים בוהקים. את הסגנון הנאיבי העריכו האמנים המודרנים בראשית המאה, ביניהם פיקסו ומטיס, בגלל זיקתו לאמנות חוץ- אירופית.